החלטה בתיק ת"א 53089-02-12

1. לפני בקשה מטעם המבקש, הוא הנתבע 3, לחייב המשיבה, היא התובעת 1, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש בניהול התביעה, מכח סעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט-1999,  (להלן: "חוק החברות").

2. המשיבה, הגישה, יחד עם התובע 2, תביעה כספית כנגד המבקש וכנגד 3 נתבעים נוספים. התובעת העמידה תביעתה ע"ס 250,000 ש"ח ותובע 2 העמיד תביעתו ע"ס 750,000 ש"ח כך שסכומה הכולל של התביעה הועמד ע"ס 1,000,000 ש"ח.

3. המשיבה טוענת בכתב התביעה כי היא חברה שהוקמה לתועלת הציבור, לצורך טיפול בשירותי הקבורה בעיר יהוד, לאחר שפוזר הרכבה של המועצה הדתית יהוד ביום 2.5.2004. במסגרת מהלכים אשר נעשו לשם הקמת המשיבה וניהולה ולצורך קבלת רשיונות קבורה, נדרשה המשיבה להציג שטח המצוי בחזקתה ובו תתקיים הקבורה. לשם כך בין התובעת ובין הנתבעים, ובהם המבקש, אשר שימש, עפ"י הנטען, מנהלה של הנתבעת 1 ובעל מניות בה, נחתם הסכם על מנת שהנתבעת 1, באמצעות נתבעים 2-3, יביאו לכך שהמנהל יתקשר עם המשיבה בהסכם המעניק לה זכויות בשטח בית העלמין. בהמשך הוצג הסכם לפיו המנהל מעניק למשיבה זכויות במקרקעין עם מתן תוקף לתכנית שהוכנה לשטחי קבורה. בדיעבד, כך נטען, הסתבר כי ההסכם שהוצג מזויף. המשיבה טוענת כי דבר היות ההסכם מזויף נודע לה לאחר שעירית יהוד טענה כך במסגרת הליך משפטי שהתנהל בינה לבין המועצה הדתית. הוגשה תלונה למשטרת ישראל. המשיבה טוענת בכתב התביעה כי שילמה לנתבעים סכום כולל של 250,000 ש"ח עבור שירותיהם. אולם, משהסתבר במסגרת הליכים משפטיים שונים כי ההסכם עם המנהל מזויף, כאשר המשיבה מייחסת לנתבעים, ולמבקש בכלל זה, מעשה רמיה בהקשר זה, דורשת היא את השבת מלוא הסכום ששילמה ומכאן תביעתה.

4. המבקש הגיש כתב הגנה ובו הפנה לפס"ד של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א (עת"מ 1102/06) אשר במסגרתו נקבעו קביעות חמורות כנגד המשיבה, כך נטען. המבקש מכחיש כל קשר לזיוף המסמך וטוען כי גם משטרת ישראל הגיעה למסקנה כי המבקש תם לב. המבקש טוען כי נוקה מכל חשד וכי הוא עצמו קורבן בפרשה. המבקש טוען כי התביעה כנגדו נעדרת כל עילה.

5. המבקש הגיש בקשה לחייב את המשיבה להפקיד בקופת ביהמ"ש ערובה להבטחת הוצאותיו, היה והתביעה כנגדו תדחה. המבקש חוזר על טענתו כי התביעה כנגדו משוללת כל עילה. עוד טוען המבקש כי מצבה הכלכלי של המשיבה בכי רע וככל והתביעה תדחה ויפסקו לחובת המשיבה הוצאות, הרי שלא תוכל לשאת בהן.

6. בתגובתה לבקשה, מסכימה המשיבה כי היא חברה שאינה פעילה ומציינת כי הטעם בגינו טרם התפרקה הוא הצורך להשלים את ההליכים בתובענה זו.

7. בדיון שהתקיים בבקשה, הגיעו הצדדים להסכמה כי הבקשה תתקבל כאשר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה הערובה אותה יש לפסוק.

8. ב"כ המבקש שב על הטענה כי סיכויי התביעה להתקבל קלושים, שב והפנה לטענה כי מצבה הכלכלי של המשיבה קשה, כפי שאף אושר ע"י המשיבה בתגובתה. ב"כ המבקש טען בדיון כי יש להעמיד את גובה הערובה על 20% + מע"מ מהיקף התביעה של המשיבה, דהיינו ע"ס של 50,000 ש"ח.

9. ב"כ המשיבה טען כי יש להעמיד את גובה הערובה על אלפי שקלים בודדים ולכל היותר 10,000 ש"ח והפנה בהקשר זה לזכות הגישה לערכאות אשר עלולה להיפגע בקביעת סכום גבוה.

10. בבוא ביהמ"ש לקבוע את שיעור הערובה, עליו להביא בחשבון את מכלול השיקולים המתחרים בעניין זה, ביניהם, מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע. יש להביא בחשבון אף את זכות הגישה לערכאות, זכות הנחשבת כזכות בעלת אופי חוקתי (ר' רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09), רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי מוטי זיסר (13.7.08)).

11. בענייננו וכאמור, אין מחלוקת כי מצבה הפיננסי של המשיבה בכי רע. למשיבה אין כל נכסים ולמעשה אינה פעילה. לכך יש להוסיף כי עפ"י דו"ח רשם החברות (מב/1) למשיבה חוב אגרות לשנים 2009-2013 בסך כולל של 7,010 ש"ח. סכום התביעה של המשיבה עומד על 250,000 ש"ח. המבקש נדרש לשכור שירותי עו"ד לצורך הגנה בתיק זה.

12. המשיבה ביקשה להפנות בהקשר זה לכך שהוגשה תביעה גם ע"י תובע 2 ולכן, הוצאות המבקש בגין תביעת המשיבה נבלעות בהגנה מפני תביעת התובע 2. ב"כ המבקש משיב לעניין זה כי תביעת תובע 2 שונה בסכומה ובעילותיה וההגנה הנדרשת מפני תביעת המשיבה הינה עצמאית, כאשר המבקש נדרש להתגונן בשתי החזיתות ולכן על הערובה להיות נפרדת.

13. תביעת המשיבה היא בעילה חוזית (השבה). תביעת התובע 2 עילתה לשון הרע ונזיקית. אמנם,  המסכת העובדתית העומדת בבסיס תביעות המשיבה והתובע 2 דומה, אם לא זהה, אלא שנוכח העילות השונות והסכומים השונים, בודאי שכריכת התביעות יחדיו מעמיסות על המבקש הוצאות נוספות מעבר לאלה שהיה נדרש להוציא לו היה מתמודד מול תביעת התובע 2 בלבד ולכך יש ליתן משקל בעת קביעת גובה הערובה.

14. עוד יש להביא בחשבון כי מלבד הטענה שאינה שנויה במחלוקת בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה, המבקש לא פרט מהן ההוצאות שהוא צפוי להוציא בניהול ההגנה. אמנם, התביעה נמצאת בראשיתה, "בחיתוליה", וקשה לצפות בשלב זה גובה ההוצאות שידרש המבקש להוציא. עם זאת, גם בשלב זה ניתן היה להמציא הסכם שכ"ט עו"ד, לפרט מיהם העדים שבכוונתו להעיד וכיוצ"ב פרטים העשויים לשפוך אור על ההוצאות הצפויות למבקש.

15. בנסיבות העניין, בהביאי בחשבון את מכלול השיקולים לעיל, אני סבורה כי יש להעמיד את הערובה ע"ס של 25,000 ש"ח.

16. סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה ומחייבת את המשיבה להפקיד ערבות בסך 25,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקש, היה ויזכה בדין. הערבות תופקד בקופת ביהמ"ש במזומן או בערבות בנקאית צמודה וזאת תוך 20 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ג, 31 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: